לא לעבוד רק עם מה שאנחנו חושבים על הבעיה, אלא לנסות להבין מה מתריע מתחת למחשבה, מה הגוף כבר מרגיש, ואיזו חוויה ישנה ממשיכה להשפיע עלינו גם היום.
כשאני אומר שהרגש מתריע ראשון, אני לא מתכוון שיש במוח "חלק אחד" שאחראי על הרגש וחלק אחר שאחראי על המחשבה.
החוויה שלנו מורכבת יותר, והמוח והגוף פועלים יחד ומשפיעים זה על זה כל הזמן.
בעבודה שלי אני מתייחס לרגש כאל מערכת התרעה.
משהו קורה – לפעמים בחוץ ולפעמים בתוכנו – והמוח הרגשי מזהה סכנה או כאב, פיזי או רגשי, עוד לפני שאנחנו מספיקים להבין או להסביר לעצמנו מה קורה.
התגובה הזו יכולה לקבל ביטוי בגוף:
לחץ בחזה, כיווץ בבטן, דריכות, חוסר שקט, רעד, כבדות או תחושה אחרת.
ואז מגיעה גם המחשבה.
אנחנו מתחילים לפרש:
מה קורה לי?
למה אני מרגיש ככה?
האם משהו עומד לקרות?
מה זה אומר עליי?
וכאן נוצרים יחסי גומלין.
המחשבה יכולה להגביר את הרגש ואת תחושת הגוף, אבל היא יכולה גם לעזור לנו להבין, להרגיע וליצור תגובה חדשה.
גם הגוף יכול להשפיע בחזרה על הרגש והמחשבה.
לכן מבחינתי אנחנו לא שלושה חלקים נפרדים.
רגש, תחושה ומחשבה הם חלק מאותה חוויה, וכל אחד מהם יכול להשפיע על האחרים.
אז איך עובדים עם זה בטיפול?
בעבודה שלי עם מוח אחד וקינסיולוגיה אנחנו לא מנסים לשכנע את עצמנו לחשוב אחרת בכוח, וגם לא מתעלמים ממה שהגוף והרגש מספרים לנו.
אנחנו מנסים להבין מה המוח הרגשי מזהה היום כסכנה או ככאב, ומה בחוויה הנוכחית מחובר לחוויה ישנה יותר שעדיין משפיעה על הדרך שבה אנחנו מרגישים, מגיבים וחושבים.
כאשר חוויה ישנה נפתחת מחדש, אפשר לפגוש אותה היום ממקום אחר.
אפשר להוסיף אליה ביטחון, בחירה, הגנה, הבנה ומשאבים שלא היו זמינים לנו אז.
אנחנו לא משנים את מה שקרה.
אנחנו משנים את מה שמה שקרה ממשיך לעשות לנו היום.
וכשהחוויה הרגשית משתנה, גם הגוף יכול להגיב אחרת, והמחשבות שמגיעות אחר כך כבר אינן חייבות להיות אותן מחשבות אוטומטיות שהכרנו.
אם אתם מרגישים שהתגובה הרגשית חוזרת שוב ושוב, גם כשאתם כבר מבינים בשכל מה קורה - אפשר לעבוד עם המקום הזה אחרת.
מוזמנים לדבר איתי ולבדוק יחד אם התהליך שאני עובד בו יכול להתאים לכם.
