נתן הגיע אלי כדי להבין מה הסיבה שהוא לא מצליח להזיז את עצמו.
בגיל 36 ללא עבודה קבועה.. ללא זוגיות.. בבית של ההורים.. ללא מקצוע.. כמעט ללא חברים..
כל הזמן דוחק בעצמו, מבקר את עצמו. קורא מלא ספרי העצמה - להעיר את הנמר שבתוכך, שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים ביותר, סודות של מיליונרים, ועוד ועוד..
שומע את כל פודקאסט אפשרי שקשור לקואצ'ינג והעצמה..
כותב מתכנן ושום כלום - זה לוקח יום יומיים וחוזר להיות נתן.. שנמצא בחדר.. מלקה את עצמו על כך ששוב פעם לא הצליח וכבר מתכנן על הספר הבא.. או על השיטה הבאה שתעזור לו.
הפחד הכי גדול של נתן זה לא לעשות.. להישאר במצב הזה. אבל הקטע הוא - שנתן כל הזמן עושה, לא יעיל, אבל עושה.. מתכנן, קורא, פועל ושום דבר לא יוצא..
הבנתי שהעבודה איתו אמורה להיות הפוכה.. להרגיע - להירגע, לקבל.. הכל בסדר!!
לשחרר את אותה ביקורת שמהלכת עליו אימה, שהוא לא מספיק ולא טוב ולא שווה.
תוך כדי עבודה על תת המודע פחת הדחף לפעול.. עלתה הקבלה של המצב הנוכחי, אבל זו הייתה רק פשרה, להמשך.
ידעתי ששעון החול שלי אוזל איתו ואז התחלנו לרדת בגילאים - ושם הבנתי את הסיבה..
את אותו כאב שנתן מנסה להימנע ממנו ושגורם לו להימנע מלחיות..
נתן גדל בבית שבו אבא היה מאוד ביקורתי.. אבל מאוד.. ברמות אחרות.
היה שם רעיון - "מה שלא מושלם לא קיים" ונתן גדל והתפתח באותה אווירה שלא משנה מה שיעשה.. אם זה לא 100 זה לא שווה.
ולאט לאט הפסיק לעשות.. כי שום לדבר לא יכול להיות מושלם..
התחיל בהמון דברים וברגע שהבין שהם לא מושלמים עזב..
וזה כלל את כל תחומי חייו - לימודים, זוגיות, עבודה.
וכך הפך לאט לאט הפך למשותק..
גרם לו להתמכר למושלמות שאף פעם לא מושגת.. רק ברעיון.
והרעיון של "מה שלא מושלם לא קיים"
וכך הפך לאדם שמתכנן את החיים אבל אף פעם לא חי אותם.
כי בחיים מתלכלכים, טועים, מתקנים.. אין מושלמות יש שלמות.
וכל עוד הוא היה ברמת התכנון ברמת התאוריה הוא לא הרגיש את אותו כאב של מושלמות שלא יכול היה להיות מושג לעולם.
ומעכשיו כל הטיפול הפך להיות ברמת תת המודע - לשחרר את אותן אמונות שעיכבו והגבילו אותו.. ולהחדיר בתוכו אמונות בסיס מובנות שאומרות - (אתם גם יכולים לאמץ אותם לעצמכם)
"אני שלם בדיוק כפי שאני.."
"אני פתוח לקבל את הייחוד שבי.."
"אני תמיד מספיק טוב.."
"אני משוחרר לשנות את חיי.."
"זה בסדר לא להיות מושלם.."
"כל מה שעלי לדעת מתגלה לי.."
שינינו את אותן אמונות בסיס שעליהן גדל, הרחבנו את נקודת המבט שלו ואת ההרגשה שלו - יש מלא מספרים ולא רק 100.. לעיתים גם 60 וגם 20 וגם 80 זה שלם עבורי.
לאט לאט וללא מאמץ וללא אימון של עשייה הוא התמלא ברצון להתפתח ולפתח את חייו מתוך מקום עמוק של שלמות ולא של מושלמות.
הוא נרשם ללימודים, התחיל לעבוד בעבודה חלקית שקשורה ללימודיו ולאחרונה גם כתב לי שהכיר מישהי שהוא מרגיש שלם איתה.
