אנו נכנסים לרגיעה מאוד עמוקה.. מעצימים את הרגש הכואב.. ופשוט מתחילים לרדת בגילאים דרך הדימיון תוך שאנו עוצרים בכל גיל שהיה בו אירוע שהכיל את הרגשות הכואבים שאנו מתמודדים איתם היום.
באיזה גילאים מבקרים ? – אפשר לבקר בהרבה גילאים (מפני שהבעיה שאנו באים לטפל בה ככל הנראה השפיעה לאורך חלק גדול מחיינו) אבל אז התהליך לא יסתיים :), לכן אנו נבקר בגילאים מאוד ספציפיים. תמיד נתחיל לעבוד על כאן ועכשיו, על המודע. אחרי שנשחרר מתח מהמודע, נוכל להתחיל ולצלול פנימה.
הגיל הראשון שאליו נבקש לרדת הוא גיל הבנה -
גיל הבנה הוא גיל שבד"כ קשור לחלק המוח המודע, והוא הגיל הכי קרוב לגיל שלנו היום. בגיל הבנה, נפגוש אירוע או מצב חיים אשר קשור באופן ישיר לבעיה שהבאנו לטיפול. כשמו כן הוא - הבנה. בגיל זה נקבל הבנה משמעותית שתקדם אותנו בדרך להבראה שלנו. בד"כ בגיל זה יכולנו לטפל בבעיה אבל מסיבה מסוימת לא הצלחנו.
נבין מדוע לא הצלחנו אז ונוודא שלא נחזור על אותה טעות היום.
נשחרר שם ונרד, מה זה נרד, פשוט נצלול לגיל הבא..
גיל ההתבגרות גיל זה מקביל לחלק המוח האמצעי, הרגש, מקושר לתת המודע.
בגיל זה יהיה אירוע או מצב חיים שממנו התבגרנו. מה שהיה עד אז כבר לא יהיה יותר.. סוג של התבגרות כואבת. נשחרר גם שם. בד"כ אחרי השחרור בגיל זה, נוכל לחזור להרגיש יותר באופן חד ופחות כואב.
ונרד ל..
גיל ההכחשה גיל זה הוא גיל מאוד חשוב.. הגיל שבו הבנו, שבכדי לשרוד בבית או/ו בחברה בה גדלנו, היינו צריכים להכחיש חלק ממי שאנחנו..
ואותו חלק שהכחשנו.. מלווה אותנו עד עצם היום הזה ומהווה חלק גדול מהסבל שלנו. חוסר היכולת להביא את מי שאנחנו.
בגיל זה גם נעבוד על התכונה המוכחשתונזכה סוף סוף לחזור ולחיות מתוך "האני האמיתי שלנו".
ואז נרד לגיל הכי קדום שהוא..
גיל הסיבה, ששם הכול התחיל. הסיבה והשורש לבעיה הרגשית שאיתה אנו מתמודדים היום! שם השחרור הוא הכי עוצמתי. גיל הסיבה מקביל לרמת הגוף וקשור לחלק המוח האחורי ולתחושות הגוף. הרבה פעמים אחרי השחרור בגיל זה ממש תחושות הגוף משתנות.
אח"כ יש עוד גיל "העתיד" שאנו עולים ורואים איך הכול כבר סודר.
איך משחררים ? (בנוסף לשינוי החוויה הרגשית) – מתוך יותר מ100 כלים ייחודיים לשיטת מוח אחד וקינסיולוגיה, נבקש דרך השריר מה הכלי הכי נכון לנו לשחרור המתח הרגשי השלילי באותו גיל. ונקבל באופן הכי נכון, אישי, מזוקק ומדויק את הכלי שהכי יעזור לנו לכל גיל. בד"כ הכלים יהיו מתואמים לגיל שבו אנו משחררים.
מה קורה לנו, האם אנו הופכים ממש לתינוקות או למתבגרים ? – כן ולא,
הכן הוא שהמוח חוזר לאותם גילאים, מנח שרירי הגוף חוזרים לאותו גיל ולאותה סיטואציה. הבעת הפנים משתנה. אנו חווים את אותה תחושה ורגש.. בד"כ לא באותן עוצמות (מבקשים מהמוח שהכול יעשה בעדינות). ותמיד אבל תמיד מחזירים בסוף התהליך להווה לכאן ועכשיו מפני שאנו לא רוצים ללכת הביתה כילד בן 5 (למרות שאנו כבר בני 48 עם ילדים בני 15) ולחוות תחושות ורגשות של אותו ילד בן 5 שהיינו (זה ממש לא כדאי ויכול ליצור בלגן בחיינו).
הלא הוא שלמרות שאנו מבקרים בגילאים צעירים עדיין אני תמיד דואג לחבר את הכול אל ההווה ואל כאן ועכשיו. לכן חלק מאיתנו עדיין נמצא פה.
איך נדע שלא נשחרר ונעלה טראומות מוכחשות – בגלל שאנו מעלים את כל התכנים מהגוף. והגוף הוא המכונה הכי משוכללת שקיימת, הוא לעולם לא יעלה דברים שאיננו מסוגלים להתמודד איתם. בנוסף וליתר בטחון אני מבקש בתחילת התהליך מהמוח לעבור את התהליך בעדינות.
